עם דפוסי ההזדקנות וההיפול של העור שמשנים את צורתו באיטיות, העור כבר לא זוהר תחת שחיקת השנים. גם אם צבע הקעקוע תוקן זה עתה, נראה שהוא חסר חיוניות וחיוניות, ונראה משעמם ודמדומים.
אז, האם קעקועים ישנים יועלו על הבמה של לעג ציבורי, דחייה וגועל על ידי קבוצה של אנשים? האם זה נכון שיש אנשים יקראו לי זקן ולא ישר? היית גם חושב שאני חסרת כבוד, חסרת מזג, ומתוך הגינות? אני חושש שזה לא הולך להיות מרוסס בטירוף על ידי האנשים שמסתתרים מאחורי המטח.
כשאני חושב על זה, אני מרגיש קצת מתוסכל ודפיקות לב. למה אנשים בעולם הזה כל כך לא ידידותיים להזדקנות? יחד עם השבחים המעורבים והביקורת על הקעקועים, קל יותר ל"קעקועים ישנים" להפוך למטרה לביקורת ציבורית. עם זאת, מה אם אני רוצה לבוא אחרי שאני נרגע? מחשש שאחרים ידונו בהם וימתחו עליהם ביקורת, אולי אפילו לא אעשה קעקועים. מי מפחד מי תהיה הפעם הראשונה שהוא בן אדם?
לא רק שלא תפחד, אני חושב שאתה צריך מראה וסגנון משלך, "בדיוק כמו המראה שאתה לא יכול להבין אותי ולא יכול להיפטר ממני." יש גם כאלה שמהססים או אפילו מוותרים על קעקועים כי הם מפחדים מאחרים שאומרים שאתה שמן, אותם תינוקות שמרגישים שהעור שלהם כהה ולא מעזים לקבל דפוסים צבעוניים, ואלה שמפחדים מאחרים שאומרים שקעקועים אינם רציניים, אל תסתכלו אחורה, שלא לדבר על פחד מהאנשים המתמשכים נצלו את הרגע הזה, עכשיו, לפי המחשבות שלכם, וחיו על פי רצונכם.
אל תפחדו מהזדקנות, אל תפחדו שנים, שלא לדבר על אכפת לאחרים. אני מקווה שכל תינוק שרואה כאן יכול לקבל את הקעקועים האהובים עליו, לחיות את החיים שהם רוצים, ולהיות סוג של אדם שהם אוהבים. עיניו מלאות בסיפורים, ואין רוח וכפור על פניו.
