הסגנון הראשון:
סגנונות יפניים מסורתיים הנוגעים לקעקועים יפניים, על פי הרשומות, הקוצים הקדמיים הרב-דפוסיים על הפנים, לפני 300 לערך לפני הספירה, גיבורים וסמוראים במיתולוגיה היפנית לרוב דפוסי קרפיון, דרקון ונמר על גופים אלה ישנם גלים רגילים (כלומר , ערפל צלחות), פסים ופרחים (כולל: פרחי דובדבן, חרציות ופרחי אדמונית) סביבם, והם לרוב בסגנון של ציור פאוסט.
הסגנון השני:
הסגנון של שבט האופנוע הקעקוע של שבט האופנוע שונה מזה של מעמד הפועלים המסורתי. הנושא שלה לא קשור לפטריוטיזם ולצבא, והוא מציג בבירור אנטי-סוציאלי. סגנון הקעקוע ותוכנו של משפחת האופנועים שונים מאוד מקעקועים מסורתיים. הם כמעט שחורים, עם קעקועים עם מחט בודדת וקווים דקים. בדרך כלל הם קשורים לקעקועים של צ'יקנו ואסירים. בשנות השישים היה מרוץ האופנועים האמריקני הקבוצה הכי קרובה במדינה זו לקעקועים, אפילו מעבר למלחים.
הסגנון השלישי:
קעקועי צ'יקנו בסגנון צ'יקנו מייצגים לעיתים קרובות נאמנות לארגונים, משפחות, נשים ואלוהים. סגנון צ'יקנו מתייחס לצאצאי לטינו המדברים ספרדית בארצות הברית.
הסגנון הרביעי של הקעקוע:
סגנון שבטי על פי הרשומות, לתרבות השבטית יש השפעה עצומה על תעשיית הקעקועים, ניתן לראות את תרבות השבטים המודפסת על חולצות האופנוע. הם השתמשו בשיני כריש ובדרבנות עצמות של בעלי חיים כדי לקשור מקלות עץ בדיו, והקישו אותם במקלות קטנים בעורם. הדפוסים היו שחורים ברובם והורכבו מעובי הקווים. הטוטמים הנוכחיים שלנו מתפתחים מזה.
